<h1>האורה לרש"י סימן נ"ט</h1>
<h2>דף טו.</h2>
וקיימא לן כרבי יהודה דאמר המבשל בשבת בשוגג יאכל למוצאי שבת בין לו בין לאחרים, במזיד יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, והוא לא יאכל עולמית.
<h2>דף טו:</h2>
והלכתא השוחט לחולה מותר לבריא לאכול באומצא, המבשל לחולה בשבת אסור לבריא גזירה שמא ירבה בשבילו. והשוחט לחולה דאמרינן מותר הוא שהיה חולה מבעוד יום. ואף על גב דבמוקצה כרבי שמעון סבירא לן בכוליה שבת לא סבירא לן כוותיה. דההוא ליפתא דאתא לפומפודותא חזיא רבא דכמישה ושרייה למיזבן מיניה, ואי לא כמישא לא שריא, דהוה ליה מוקצה מחמת איסור, ולא סבירא לן כרב נחמן מוקצה ביום טוב אסור, בשבת מותר.
